חלומו של גבעול

חלומו של גבעול שזחל מהחול

להגיע לשמים

מטפס מפספס ענן

טיפות של מים

כיצד אגדל שאל שועל?

כיצד אגדל מילל מלל?

עוד קיץ אחד יבש

בגינת האדמה

עוד פלח של בדידות

בערוגת  הדממה

כיצד ישרוד ימי שמש?

כיצד ימעד, וירום כגזע?

חלומו של גבעול כתמול פרח

ביום ההוא יברח יצרח

הושיעו לקט, כי שכח

חורף רטוב להרוות

כיצד הרים כה איתנים?

כיצד גבעולים עדין שוכחים?

עכשיו, אני גובל געגועים

לגבעול שלא צלח

דרך, יזע ממולח

על סוס הגזע האחרון אדהר

כיצד שוחרים בשחור הלילה?

כיצד דוהרים לאור ירח?

ילדיי הם שירים

ילדיי הם שירים

אשר גדלו בחיק

זרועות מכונפים

לבנים שעירים

פרוסים כסוכת

שלום שהגיח ממעל

ירדו בעלטה בטל

כיסו ארץ שכבות שכבות

יגון וצער למטה

השמחה מעלה מעלה.

עופו גוזלי הנצח

ומלאו ארץ ברגשותיי

חול בפי

מחלחל בגרוני

מטקטק בזמן אחר

בדמדומי הים הנושק לחוף

געגוע מלוח

בנים גידלתי

רוממתי רוחם

פסעו בסער החיים

תפילה לאל אשא

שמור גוזלים

נצור אהובים

טפטף שוב

ילדים של החיים.

בעיקבות כתבה שקראתי על סחר נשים בישראל.

סופייה הזונה

בבתי הבושת השחורים

שרועה בוכייה

סופייה

בגופרית עטופה משלל לועגים

מציתים מתחממים על

חשבונה

ילדה להאכיל לגן תוביל

אבל אימא מתה

בלילות

שוב ושוב

קמה מזריקה רעיון וניסיון

ושוב

גשם בחוץ

בתי הבושת

מלאים בסופיות.

בכורה

שובה אלי

ואני

אשב לידך.

ימים של שמשה שטופה

באדום

הלעט ני נא

אדשים של חיים.

לא אקח עוד בכורה 

מבושה

כלימה נסוגה אחור

בסולם חלומותי. 

אגדל בזמן קצוב

מדוד היטב.

לא אקח מאחי

מה שאינו

שלי.

יציאות

שוב סבתי

סורגת חיים

לנכדיה יחידים.

בשני מקלות, עתיקים מעץ.

אחי פורם גרבים

שסרגה סבתי

כדי לגדול, למקום אחר.

סבי, מקלף עץ מזיכרונו

בסכין גרמנית שקיבל במחנות

מערים נסורת משפחה

מדליק זיכרון לנצח

אלוהים... 

עליו פסח

ואני בפסח,

שוב

טובל תפוח בדבש
ממתיק זיכרונות

זכר ליציאת העצים.