חלב שנשפך

כוס החלב נשפכת

לתוכי
לבאר הכאב

מחלחלת

לעצמי

אני נשפך עמה

עם שאר השפכים

לתוך חללי חדרי

בוכה טיפות שבורות

ממעיינות מעוני

באישון הלילה

ירח עומד לו

עדיין...על תילו

פעמים נשפך

פעמים מתמלא
פעמים עצמי

הכוכבים...

שותים את שנשאר:

שאריות של חיים, אורות רחוקים.

והם קיום יחידי

בצפון 
הרחוק ממעוני

אני,

מול המראה בחדר

בוהה באישונים העייפים

תוהה כמה דליים צריך

בשביל לאסוף חלב

כמה כוסות ריקים

מראים לי

אותי.

איני קורא משוררים מין החיים
רק את המתים
שכבר מתו וחלף רוחם
והרוח--- נושאת את שירם
מפזרתן בין שבילי הקברים האפורים
וחוקקים על מצבות השיש של ליבי
ההשתוקקות חדשה למילים פשוטות

אני קורא שירים שאלמד רגשות
אני כותב כי אני מקנא
מקנא למשוררים החיים
מתחרה במלים ומפסיד
כי דלה היא שפתי
ודללים עוד יותר אצבעותי הרופסות
שאינם יכולים לשאת את העיפרון  הכבול
שמסרק בעופרת יצוקה את הדף האילם
כשאגדל
אולי אקרא משוררים מין החיים
אולי אדלה מין הבור את הקנאה
ואשטוף מצבות במילים המעטות שהבנתי בחיי