עונת קצירת העצמאות

ויהי ביום החמישי

בחודש השני למניין הירחים

אור סער גדול במדבר החושך

משך את עיני הבוחרים לתקווה אחת

מהרגלים העייפות

במרגלות העפר של הזיכרון

 

פימפומי לבבות של דורות

הרטיטו את האבן הקשה של קשיי העורף

וערפה בחרמש תבואתם הזקנה 

למציאות

לעצמאות

 

ערב משתה הדם

של האדמה

נאספו ,לנגד משולשי התורן המתנוססים

על בגדי לבן של הכהן הגדול,

החולמים בציון

 

וישמעו הבשורה, ויאמרו:

"בדימעה נחרוש וברינה נקצור"

"נעשה ונשמע, נזכור וננצור"

ותחי התקווה, 

ותהי... למדינה

 

 ילדים בין מצבות

 

ערב יום העצמאות
רוח מערבית משיבה לי
את ילדותי
לאבנים ירושלמיות זקנות
שבוכות היסטוריה

ההיסטוריה אינה בוכה
היא רק נכתבת בידיים חבולות
מספרת נפילות, אבידות
ואף, בני אדם

כשיחקנו מחבואים בעירי העתיקה
נהגתי להתחבה מאחורי
מצבת חיילים יצוקה
יצוקה מחזון העצמות היבשות
שמה אולי יקומו
ויגנו עלי מחברי

 

בבגרותי

גילו לי סוד נורא

שמי שמת אינו חוזר

אלא משאיר אור קטן דלוק

בחדרים האבלים של ציון

בִּשביל הילדים המשחקים

בְּשבילי המצבות של החיים

 

יום בריאת הדרכים

יום שלישי במסע

הארץ דישאה דשה

והפצע הזריע חזון

ליבי תופף על חזי

בין החללים הריקים

כעינבל המנסה לגעת 

בקצוות השמים

קום!!!

קום והתהלך

 

רגלי הכבדות השיאוני

כפצוע על אלונקת מלחמה

לתוך המציאות שהתחילה

להתהוות בחלון עיני

עוד מעט אראה

מה שעפעפי מנעו ממני

עוד מעט אדלה מים

חדשים ואשטוף

את הפנים הישנות  

 

עדיין בוץ עדיין עפר

עדיין אני עלום בין

העשבים המשוגעים

עדיין אני, עדיין דרכי.