לזכרה של שרה אהרונסון (6 בינואר 1890, י"ד בטבת תר"ן – 9 באוקטובר 1917, כ"ג בתשרי תרע"ח)

זיכרון לשרה

מדוע הלכת?

עזבת אישך לארץ דרדרים

אשר איש לא ידע גורל

בקציר החיטים ביד ובעמל.

זיכרון בית הוריך

געגועי מולדתך

הטווה חוטי מלחמה

בין אויבך לתשוקתך.

מרגלים הוציאו דיבה

את הוצאת את דמייך

טיפין טיפין

מושכת בחבלי הלידה

של פלשתינה

עכשיו ישראל

עכשיו מצבה

בזיכרונו של יעקב.

אני יודע שרה...

בעצב ילדת

בנך.

מחר גינות

מחר כבסים של חופש

רוקדים על חבלי לידתך

שוק האהבות

בשוק האהבות מוכרים בבסטות
מוקשים של זיכרונות
כי שתוכל להתפוצץ
ולזרוע אבוקדו או גויבות
באקלים פחות אלים

בשוק מחנה יהודה
השארתי מוקש
מול הבסטה
ליד המאפייה
בדיוק איפה שמכרו קובה
קובה חמוסטה לימים גשומים

אלוהים נתן לנו עיניים
ואנחנו
מפעילים בהם מוקשים
מתפוצצים
מתפזרים כמו זיקוקי דינור

את רק ישבת
בבית הקפה
זהובת שיער ותכולת עיניים
מצחקקת
מפעילה אותי
מתפוצץ---

מתפזר על רחבת הקונים
מתחת לבסטות
ליד תפוחים יתומים שנפלו
ואיש לא ידע
בקיומנו.


 

הגוש הכואב

הגוש הכואב הזה
החצים
הדם
תאונות של "פגע וברח"

לא סיפרו לנו
רק כשגדלנו
נפלנו
התבוללנו

מדוע לבי?
מדוע כאב?
מדוע לבד?

הדם הזה שלי
החצים רק מצביעים
מי שפגע כבר ברח
עכשיו אני-----