שיברי מלכות


מה שאלתך, ומה בקשתך
חצי מלכות כבר אינה
נפלה מידי, נשמטה
הייתי מלך על ירושלים
עכשיו, אני בוזק מלח על
חולט צמח שנבל
שותה שחור שהלילה פרס

על כתפי עורב מספר תחבולות
מחבל במוח ואוכל לבבות
ידעתי.
לא עמלתי.
פצעתי אשר זרעתי

תפרתי כפתורים לכיסים
להחביא מה שנשאר
רוקנו את ביתי מכול
נשארתי בין שמים וחול

הדיו אזל הקולמוס נזל
שפך ללא הרף מילים על דף
השחיר בניקוד ילדים וטף

ביתי הוא יגון
משכן, אשר שקע
בין אבני רחיים

 נדנדות

[א]
בנדנדה שבגן מתנדנד יונתן
בקצה אוויר מועד
בסגריר הבוקר עומד
בוהה בשמים, בשבים
ומשבים לשלומו

[ב]
יונתן כבר אינו קטן
גופו ארך, שערו אדמדם
כשעיר לעזאזל מטיל עצמו
מנקודה באוויר
סיומה קרקע
כאב.

[ג]
בנדנדה שבגן מעלים באוב
מעלים ילדות, מעלים בגרות
מעלים מעלים, ואין מורידים
יונתן נדם בהיפנוזה של החיים
נרדם שקע בעברו
בבוץ יגונו

[ד]
כששאול העלה, ראה מותו
יונתן, שקע בתומו

[ה]
פעמון מצלצל מכנס ילדים
פעמון מצמרר מכנס פצעים
יונתן אוחז בזוֹג בין שיניו
מכה רשע, חכם, ושאינו
ויונתן...
תם
 

"דודי, שלח ידו מן-החור, ומעיי, המו עליו.  ה קמתי אני, לפתוח לדודי; וידיי נטפו-מור, ואצבעותיי מור עובר, על, כפות המנעול.  ו פתחתי אני לדודי, ודודי חמק עבר...."  (שיר השירים ה, ד)

מדוע אני אוהב

כשהולכים, עוזבים

פורסים כנפי גוזלים

מדוע הרחוק כה קרוב ללבי

בילדותי, בבגרותי

חרוט בתער, בבשרי

מדוע האיילות מקפצות בהרים

מדלגות, ממהרות

לאיפה שהים, מנהרות

מדוע אותה אהבה

ספרים על גבי ספרים

בעטים שבורים, נחרטים

מדוע את קרובה מתמיד

נוגעת, מונעת

ללא הרף מחליף סוסיי 

להרשים

לבי ישן

ואת ערה

אהבה במלים
חיפשתי אשר הנפש
אהבה במלואה
טמונה בספר, מוכנה
ערוכה בדקדוקי לשונות
פרק אחרי פרק פורקת
פרק אחרי פרק חומקת
במילים המוסתרות היטב
טעם האדם, בכאב
בכתב טרי ופרוס
מוגש בקולמוס
אשר ידע את האדם.

שברי גבורה

אני גיבור עייף שאזלו חיציו

אני נווד יחף שאוסף מתיו

כפות רגלי מאובנות מכאב

כתפי נושאות מרוסקים

שעזבו טרם בגרו 

טרם מלאו

חרבי כבר אינה

נפלה בשכחה

איני יכול 

לבדי

לשאת אנושות

בעודי......

...