צימאון

טיפסתי על מין הר גבוה
מין גובה שרקמתי בחלום
עם חוט של זמן ומחט בחיים
אני רוקם דמיון בתקווה אבודה

היום יום שני למסע
עדיין בגבורה
אריות בגוב מקיפים
סובבים סביב רעיון
מלטפים ברעמתם
מביעים תנחומים
ודבש נוזל מפיהם
משקים את הצמא
כי בצורת...
יש גם ברגשות

מפגש

כשזוג נפגש
מלוטש מלחכות
הם מתכסים
באבקה של קוסמים
מתכופפים
לאט
פעורי עיניים
אחוזי ידיים

לעבר הנצח
מביטים
להפיג בדידות
שדבקה בדרך

אחות קטנה

"אחות לנו קטנה, ושדיים אין לה; מה-נעשה לאחותנו, ביום שידובר-בה"(שיר השירים ח.ח). 

ירושלים בתולה מדעות

רק לשבת 

לצפות

בקדרה תבשיל רעיונות

והאש

דמיונות

גם היסטוריה לא הספיקה

קמטים בחומות

הסמיקה

כבר ניסו רבים לבעול

מלכת העולם

לכבול

קמה אחות קטנה

תל-אביב

שמה

שיכבו עמי אמרה

כי ירושלים

בית אלוה

וירושלים...בוכה

כי אחותה קטנה

ושדים אין לה.

השכן על הגבול


בשכונה ממול גר שכן על הגבול
על הגבול: שיגעון
מטורלל מעורפל
שערו מסולסל
גולשים שיגעונות
קופצים דמיונות
איש אינו משיב
איש אינו מיטיב
שואל לשלומו, בכאבו
סולל דרך בברך, פצוע
כורע מתחנן על נפשו
כי אינו משוגע
נפשו תוגה
כמהה לזרועות
מוכן בפרוטות
לקנות מחסכונות.

ערום

מדוע ילדי?
טרם בגרותך תמצח?
מדוע תזרח, תברח
תאכל פרי לא בשל

משל, נמשל בלילה
בנפול עלטה
אויי לי שראיתה סיפרוך
ללא בגדים, חשוף
ומבושיך גלוים

רק שניים של נוח
מכסים אביהם ללא פנים
עם גב נאמן
סופגים את הנופלים