יום בריאת הדרכים
יום שלישי במסע
הארץ דישאה דשה
והפצע הזריע חזון
ליבי תופף על חזי
בין החללים הריקים
כעינבל המנסה לגעת
בקצוות השמים
קום!!!
קום והתהלך
רגלי הכבדות השיאוני
כפצוע על אלונקת מלחמה
לתוך המציאות שהתחילה
להתהוות בחלון עיני
עוד מעט אראה
מה שעפעפי מנעו ממני
עוד מעט אדלה מים
חדשים ואשטוף
את הפנים הישנות
עדיין בוץ עדיין עפר
עדיין אני עלום בין
העשבים המשוגעים
עדיין אני, עדיין דרכי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה