"דודי, שלח ידו מן-החור, ומעיי, המו עליו. ה קמתי אני, לפתוח לדודי; וידיי נטפו-מור, ואצבעותיי מור עובר, על, כפות המנעול. ו פתחתי אני לדודי, ודודי חמק עבר...." (שיר השירים ה, ד)
כשהולכים, עוזבים
פורסים כנפי גוזלים
מדוע הרחוק כה קרוב ללבי
בילדותי, בבגרותי
חרוט בתער, בבשרי
מדוע האיילות מקפצות בהרים
מדלגות, ממהרות
לאיפה שהים, מנהרות
מדוע אותה אהבה
ספרים על גבי ספרים
בעטים שבורים, נחרטים
מדוע את קרובה מתמיד
נוגעת, מונעת
ללא הרף מחליף סוסיי
להרשים
לבי ישן
ואת ערה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה