הנאמנות לעצמי גוזרת
בדידות של נצח
נמשכת מארץ הגזירה
ביחד עם השעיר המפלח
הופכת לאמת מוצקת
מתהפכת כמו להט החרב
בדרכי לחיים אחרים
המפגש הוא שבריר---
רסיס בחלקיקי הזמן
שמוביל למקומות שונים
למימדים שלא האמנתי בקיומם
זיעת האפיים ללחם
מתגלגלת במזלי
כתובה וחתומה בטבעת הכוכבים
מטפטפת, וחוצבת
אני
עכשיו לבי פועם- - -
דופק חרישית על דלתות האנושיות
שבשמים
מבקש גאולה
מתפלל בשקט
ללא שפתיים
רק עם עיניים לוטשות
פירותי, מתייבשים בחדרי
מתמתקים בריקנות הזמן
נכספים לאב, שיוכלו
להיטלות בעצו
ולהפוך את מזלי האדום
למתוק יותר מעברי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה